קטע הלימוד היומי #22

ארבעה סוגי קליפות

לשם כך צריך להרחיב קצת את הביאור על הקליפות.

מהפסוק בספר יחזקאל "וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון: ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב" אנו לומדים שישנם ארבעה סוגים של קליפות: "רוח סערה", "ענן גדול", "אש מתלקחת" ו"נוגה".

את ארבע קליפות אלו אנחנו מחלקים לשתי קבוצות עיקריות, הקבוצה התחתונה (רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת) נקראת: "שלוש הקליפות הטמאות", הן נותנות חיות לכל הדברים האסורים. 

אך ישנה עוד קליפה אחת ושמה: "קליפת נוגה". קליפה זו נותנת חיות לכל הדברים המותרים. כל מה שלא אסור אך גם אינו מצווה.

הבחירה היא בידינו

כאשר מתעסקים עם עניין "ניטראלי" באופן הנכון, לשם שמיים, היינו למצוא את הטוב שבו, למצוא איך הוא תורם לי לעבודת השם, לנצל אותו לדברים של קדושה (למשל לאכול כדי שיהיה לי כוח להתפלל, להשתמש באינטרנט ללימוד תורה וכדומה), אז מוציאים אותו מהקליפה ומעלים אותו לקדושה.

אך כאשר משתמשים בענייני ההיתר רק לצורך הנאה אישית, אפילו לצורך דברים חיוניים כמו בריאות וכדומה, אך ללא שום כוונה להשתמש בדבר לקדושה, אז לא רק שלא מעלים את אותו עניין לקדושה, אלא שמורידים אותו למטה ויורדים יחד איתו. כלומר, לא רק שאותו חפץ מותר שהתעסקתי איתו שלא לשם שמיים יורד לקליפות, אלא גם הנפש שלי באותו רגע יורדת לקליפות. במקום להיות מרכבה לבורא, היא מתנתקת ממנו ומתחברת לצד השני.

ערכים

לפי כל הנ"ל אפשר להבין מה ההבדל בין ערכים סובייקטיביים, לערכים אובייקטיבים.

יש איך שאני מסתכל על העולם, ויש איך שהקב"ה מסתכל על העולם. יכול להיות שדברים מסוימים נראים לי מאוד נכונים, מאוד יפים, אך מנקודת המבט של הקב"ה – אותם דברים מקבלים חיותם מהקליפה ולכן אין בהם טוב כלל (אין הכוונה שאין בהם שום טוב, אלא הכוונה היא שהטוב, הניצוץ האלוקי שבתוכם, הוא בהסתר מאוד גדול. וכפי שנסביר בהמשך שהוא נקרא "אסור", כי אסור מלשון קשור, ולכן אין לנו אפשרות "לשחרר" אותו משם).

היהדות, התורה, הקבלה, מקנים לנו כלים מתאימים לזהות מה מקבל חיותו מהקדושה, ומה מקבל חיותו מהקליפה, וכך לדעת כיצד יש לנהוג עם ענייני העולם השונים. לא לפי העיניים הסובייקטיביות שלנו, אלא לפי ה"עיניים" של בורא עולם. 

שתי דרכים להביט על מה שהסברנו

אפשר להסתכל באור שלילי ולומר: 'אז מה, מעכשיו אין יותר חופש, אי אפשר לעשות דברים סתם לעצמי, סתם בשביל הכיף, מה כל היום להתעסק עם מצוות?'

וניתן גם להסתכל באור חיובי: 'הקב"ה נמצא בכל מקום, הוא איתנו כל הזמן, הוא לא עוזב אותנו לרגע. כל פעולה שלנו במהלך היום צריכה ויכולה להיות קשורה אליו'.

בדברים של קדושה (מצוות) הקשר הוא ישיר; בדברים של קליפת נוגה (דברי היתר) הקשר הוא בתנאי שנעשה את זה "לשם שמיים"; ובדברים של שלוש קליפות הטמאות (דברי איסור) הקשר הוא רק בתנאי שנימנע, שלא נתעסק עם אותם דברים.

דוגמאות להמחשה

אוכל כשר הוא מקליפת נוגה, ולכן כאשר אני אוכל אותו "לשם שמיים", היינו כשאני מתכוון להשתמש בכוח שהאוכל יעניק לגוף לעבודת השם, אותו מאכל "עולה לקדושה". אך אם אני אוכל אותו להנאה האישית שלי בלי כל כוונה להשתמש בו לקדושה, אני יורד איתו לקליפה.

וכך לגבי כל ענייני החולין שלנו, בין אם זה עבודה, פרנסה, יחסים בינאישיים, חינוך הילדים וכו'. תמיד השאלה היא מה המטרה שלי באותה פעולה, האם זו מטרה שנובעת מהאגו, מהרצון האישי שלי, או שמא זו מטרה שנובעת מביטול, מהרצון להתקרב לבורא.