מי אני?

ספר של בינונים

ב"דף השער" של התניא, בו הגדיר המחבר את מטרת החיבור, נכתב כי התניא הוא ספר של "בינונים". בקריאה הראשונה אנו עלולים למצוא את עצמנו נעלבים ממילים אלו. אנחנו בינוניים? לזה אנו שואפים? זכורני, שבאחת הפעמים שהתחלתי ללמוד עם מישהו את ספר התניא, כאשר הגענו למילים הללו, הוא סגר את הספר וביקש ממני ללכת להביא את ספרם של הצדיקים…

צדיק, רשע ובינוני

כשאנו שומעים סתם כך את המושגים 'צדיק רשע ובינוני', אנו מבינים כי 'צדיק' הוא מי שעושה הרבה מאוד דברים טובים ומעט מאוד ההיפך מכך; רשע הוא אחד שעושה מעט מעשים טובים והרבה ההיפך; ובינוני הוא מין אחד כזה באמצע – 'חצי חצי'. זו המשמעות המוכרת והעממית למושגים אלו. למעשה, גם התלמוד מתייחס בצורה דומה למילים 'צדיק, רשע ובינוני' כאשר הוא מתאר את האופן בו שופט אותנו אלוקים בראש השנה – כלומר, כל אדם לפי מעשיו.

אולם כאשר נכנסים לעומק העניינים, מבינים כי משמעות זו אליה התרגלנו, היא רק הפירוש הפשוט, השטחי, וכי הדברים עמוקים ומקיפים הרבה יותר מכך.

באופן כללי, לכל עניין בתורה יש פירושים ברמות שונות, ואנו תמיד שואפים להגיע לפירוש העמוק ביותר, להיבט הפנימי ביותר. מבחינה זו, התורה דומה מאוד לאדם עצמו: כמו שבאדם יש גוף ונשמה, פנימיות וחיצוניות, כך גם בפירושי התורה. וכמו שבאדם אין אנו מסתפקים בהכרת הגוף אלא רוצים לרדת לעומק הנשמה, כך גם בפירושי התורה.

שם המושאל

כאשר אנו אומרים על מישהו שהוא 'פיקח כשועל', האם אנו מתכוונים שהוא ממש כמו שועל? ברור שלא. כך גם כשאומרים על מישהו ברחוב 'צדיק' – האם אנחנו מתכוונים שהוא צדיק במהות שלו, או שרק רוצים לתאר כרגע את המצב בו הוא עשה לנו טובה או מצווה, ולכן מכנים אותו בשם צדיק? ברור לכל אחד, כי אנו "שואלים" את המושג שועל או צדיק כדי לתאר פַּן מסוים באישיות של אותו אדם.

שם העצם

לעומת שם המושאל, ישנו שם העצם. כאשר אנחנו קוראים למישהו 'חכם' בשם העצם, אנו מתכוונים לומר שבכל דבר שהוא עושה מתבטאת החכמה שלו. החכמה היא תואר שלו, כמו שרופא הוא שם התואר לאדם שכל עיסוקו בריפוי אנשים. בהגדרת ה'תניא', כינוי כזה נקרא 'שם העצם'. כך כאשר אנו אומרים על מישהו שהוא צדיק בעצם, הכוונה היא שבכל המהות שלו הוא צדיק, ובכל תחום בחייו באה 'צדיקותו' לידי ביטוי.

פנימיות וחיצוניות

בהתאם לכך, ניתן גם להבין את הפער שבין התפיסה הרווחת לבין ההגדרה המדויקת של 'צדיק'. לפי הפירוש (הרובד) הפשוט של התורה – אדם נמדד לפי מעשיו בלבד, ולכן מספיק שיעשה יותר מצוות מעבירות כדי לזכות בתואר 'צדיק'. אולם הגדרה זו היא 'שם המושאל' מן הצדיק האמיתי, זה שהוא 'צדיק בעצם'. לפי הפירוש הפנימי של התורה – אדם נמדד לפי המהות האמיתית שלו, ולכן כאן יש כבר מדד אחר לגמרי כדי לקבוע מיהו צדיק ומיהו בינוני. על מנת להבין את המדד החדש, וגם בכדי להתחיל להתקדם באופן מעשי לכיוון ההנהגה הרצוי, צריך תחילה להכיר את הרכב המצב הפנימי שלנו, לחדור לנבכי הנפש. כלומר, יש ללמוד היטב אודות מבנה הנפש שלנו על מנת שנבין את הנושא כראוי.